:: המחשוף ::

:: יריב צור ועודד קרמר ::

 

כשישבנו לכתוב את הכתבה הזאת, הציץ יניב המלצר מעל לכתפנו וראה את השמות גיא מרוז ויוני להב. "הם חוזרים?" הוא שאל. אמרנו לו שכן. "שוב יהיה בית מטבחיים בטלויזיה?" הוא חקר בתקווה, ראינו את הקסטה הלא ערוכה, ואנחנו מוכנים להתחייב ענינו, על הפנים שלו התפשט חיוך גדול שלא ירד עד שהוא לא ראה את הטיפ. שש שנים לאחר ש"נייס גאי", תוכניתם של מרוז ולהב בערוץ 2 הנסיוני הורדה מהאוויר, אנשים עדיין זוכרים ומחכים.

 

מחר בלילה, לאחר שקופית האזהרה מחויבת המציאות, הם חוזרים. "המחשוף ייכנס באמא של כולם" מבטיח שיר הפתיחה, וחברים, גיא מרוז ויוני להב מקיימים. בשלב ראשון מדובר בספיישל סיום-מילניום חד-פעמי, אבל לכולם ברור שמדובר במה שמכונה "פיילוט לשידור". כלומר, בלון ניסוי שאם יצלח, נזכה לראות את "הילדים הרעים" של ערוץ 2 על בסיס שבועי. אם חשבתם שהחרצופים מזמן עברו את גבולות הטעם הטוב, ושלחתם מכתבים זועמים לרשות השנייה על ההומור הבוטה של קיציס, אז כמו שאומרים באינגליז – "יו איינט סין נאת'ינג יט". עד שלא ראיתם את להב מזייף שירים של יהורם גאון בקריוקי – לא ראיתם כלום. וזה עוד כלום לעומת הטקסטים.

 

להב: אתה יודע למה הורידו את "קרובים קרובים"?

מרוז: למה?

להב: כי כל תכנית חנה מרון היתה אומרת "פתוח" וכולם היו עולים למעלה.

מרוז: אז?

להב: אז אחרי 150 תוכניות, כבר כאב לה הפות.

(מתוך "מחשוף 2000", לפני העריכה)

 

כש"נייס גאי" שודר, הייתם הסמן הימני של נועזות בטלוויזיה. היום הקווים האדומים זזו מאוד. זה יחייב אותכם להיות עוד יותר קיצוניים מאז?

מרוז: "אני לא חושב שמה שאנחנו עושים היום יותר קיצוני ממה שעשינו לפני שש שנים. להיפך. בוודאי שהקווים האדומים זזו. אבל אנחנו לא התאמצנו לזעזע בכוונה".

 

להב: "מערכון על משפחה ערבית שחיה בתוך קופסה, ואני יורה באחד הילדים, והאבא אומר "לא נורא, נעשה עוד אחד", כנראה לא יהיה בעונה הזאת. היינו יותר קיצוניים אז".

 

מרוז: "היה לנו למשל, באחד המערכונים, קטע שאני שואל "מי רצח את רבין" ויוני עונה "שמעון פרס והאמא הערביה שלו" והחלטנו להוריד את זה. כי בהתייעצות עם העורך שלנו הוא אמר לנו שבכל מקרה יורידו לנו את זה, חוץ מזה שרוב הקהל ברגע שהוא שומע "רצח רבין" הוא בדכאון ולא מקשיב לבדיחה".

 

להב: "לא צנזרנו את עצמנו, פשוט חיפשנו בדיחה שתעבוד יותר טוב".

 

מרוז: "בחרנו משהו מצחיק, לדעתנו, שלא יגרום להלם בקהל פשוט כי הזכרנו את רצח רבין". 

 

הספיישל הזה מייצג? אם באמת תקבלו תכנית שבועית, זה מה שנקבל כל שבוע?

מרוז: "התכנית תיקרא "המחשוף", היא תהיה דומה לספיישל אבל לא אותו דבר. בספיישל אנחנו חושפים את השערוריות הגדולות של המילניום, וגם אם כבר היינו אחרי עונת שידורים, זו בטח היתה תכנית מיוחדת לסיום העונה. אבל זה בעיקר מסיבות טכניות"

 

להב: "אי אפשר כל שבוע להרים תכנית של תשעים דקות ברמת השקעה כזאת, עם קטעי וידאו, אורחים, מקהלות זמר וכל השאר. התכנית תהיה ברוח הזאת, אבל יותר מצומצמת בהיקף שלה".

 

אבל הקריוקי יישאר?

להב: "ברור. הקריוקי נשאר מהפיילוטים".

 

 

התוכנית

 

פיילוטים זו ההתמחות של מרוז ולהב. לפני שש שנים הם הסעירו את העשייה הטלוויזיונית בארץ עם תוכניתם החלוצית "נייס גאי". 22 תוכניות שעשו רעש כמו שתי עונות של פופוליטיקה. אולי היה זה הווזלין שהם העניקו לח"כ יאיר לוי לפני לכתו לכלא, אולי היה המערכון על "זיבי נתניהו" המתוודה על אהבתו הארוטית משהו לעזים, ואולי פשוט היתה זו פינת הבישול שנטתה להסתיים כאשר קמח וביצים מעטרים את ראשו של להב. בכל מקרה, עם תום העונה הראשונה שלהם, הפך ערוץ 2 למסחרי, ולא נמצא אף זכיין שהיה מוכן להתמודד עם התופעה. השניים פשוט התאיידו. מרוז הלך להנחות תכניות ילדים בחינוכית ובערוץ 1, להב התרכז בכתיבה לכל דבר שזז, החל מ"צעירי תל-אביב", דרך "החמישיה הקאמרית" וכלה בהצגות תיאטרון אין-ספור. במשך השנים הם עשו לא מעט פיילוטים אבל עד השבוע, זה פשוט לא עבד.

 

מרוז: "פשוט לא רצו אותנו. היו פניות מצד הזכיינים, ישבנו איתם לישיבות ארוכות, הם היו מאוד מנומסים, אבל בשורה התחתונה – הם פשוט לא רצו אותנו".

 

למה בעצם לא רצו אותכם?

להב: "אנחנו לא מספיק טובים"

מרוז: "אני לא יודע, כל פעם היינו עושים פיילוט, ואז היו אומרים לנו "לא, תודה". גם בתוכנית הזאת זה לא בא בקלות. עשינו פיילוט ראשון בסוף אוגוסט, ואז בקשת ביקשו שננסה משהו בסגנון אחר. הפיילוט השני, באוקטובר, היה תכנית עימותים. לקחת אנשים ונושאים שהם בהגדרה פוליטיקלי-אינקורקט, ולעמת אותם בתוכנית. אני חייב להודות שזה לא ממש התיישב עלינו. אני יכול להגיד שהשתכללנו מפעם לפעם, ועכשיו סוף סוף הגענו לפיילוט שגם משודר".

 

אבל עשיתם דברים בדרך

מרוז: "כן, אבל אף אחד לא ראה. לפני כמה שנים היתה לי תוכנית בטלויזיה החינוכית, "גיא גלים", שיוני כתב, שהיתה הצלחה היסטרית. זו היתה הפעם הראשונה שחינוכית 1 עקפה ברייטינג את חינוכית 2, והמפרסמים ביטלו פרסומות, כי ערוץ 1 עבר את ערוץ 2. ביקשו מאיתנו להוריד את הרמה. להיות פחות טובים כדי לא לפגוע בערוץ 2"

 

להב: "עשינו גם סדרה של שמונה פרקים שאף אחד לא יודע עליה "ספינת האהבה", במסגרת השידורים של זאפ לראשון בקיץ שעבר. אנחנו פשוט עובדים במחתרת. מדי פעם ראש העכברוש שלנו מגיח, מציץ לרגע, וחוזר מהר למטה"

 

מנחם בן: "הרי בשביל להגשים את המיניות שלך אתה צריך נערים בתשלום"

מנחם שיזף: "אתה אדיוט, וכמו בניזרי וקופטש – פסיכופת"

(שיזף ובן מנהלים דיון אקדמי על מאיר אריאל, שם)

 

העימות שיש לכם בתוכנית בין מנחם שיזף ומנחם בן נראה מעט חריג בתוכנית הומור, אפילו אם היא לייט-נייט

מרוז: "אני לא מסכים. אנחנו חושפים שערוריות, ויש פה שערוריה עם מה שקרה סביב מותו של מאיר אריאל. נכון שזה לא ממש בא לידי ביטוי בעימות, אבל זה משתלב מאוד יפה בשפה הטלוויזיונית שלנו. זה דיון אמיתי, עם אנשים שמדברים דוך, ולא בשפה מצטעצעת".

 

למי שרואה את התכנית נראה כאילו מנחם שיזף עמד להתפוצץ

מרוז: "הוא ידע בדיוק למה הוא בא. הוא ידע שמנחם בן יהיה שם, הוא פשוט לא ידע עד כמה מנחם בן יעצבן אותו"

 

להב: "אבל הוא ידע מי זה מנחם בן. אבל, זה ויכוח שלא דומה לכלום. אבל התכנית שלנו הולכת בזיג-זגים, אתה כצופה לא אמור לדעת מה עומד ליפול עליך. זה במסגרת הגישה של לבלבל את האויב. במקרה הזה – הצופים".

 

אבל הצופים הם אלה שיקבעו אם הספיישל ימשיך ויהפוך לתוכנית

"ובגלל זה הם האויב".

 

 

 

אנחנו? פרובוקטורים?

 

מר מרוז, מר להב, עם כל הכבוד, אתם בעלי משפחות, נושקים ל- 40 מכמה צדדים. לא הגיע הזמן שתפסיקו לספר בדיחות על קקי?

להב: "זו דמות. בחיים אני אדם מאוד רציני ומיושב. אנחנו לא מנסים לזעזע. אנחנו מנסים להצחיק. מה שלא מצחיק – לא נכנס".

 

אי אפשר להתעלם מהפרובוקטיביות שלכם

"אנחנו לא עושים היום שום דבר יותר מזעזע ממה שעשינו לפני שש שנים. זה ההומור הביתי שלנו. הרי אנשים מדברים ככה. אנחנו לא באים לטלויזיה וחושבים מה מותר ומה אסור. אנחנו באים עם ההומור שלנו. מקובל עלינו שיש קטעים בעייתיים, וש"קשת" תצטרך להחליט עם לשדר אותם או לא. אלה האילוצים של לעבוד בערוץ מסחרי. אנחנו יודעים שאנחנו מתעסקים עם חומרים קשים, אבל אני חושב שזה חלק מהאפיל שלנו. הומור זה דבר משוחרר שלא עוצר באדום".

 

זו לא תכנית קצת בעייתית לערוץ מסחרי?

מרוז: "אתה רואה פה עוד אופציות? יש ערוץ 3, ויש ערוץ 1. אתה רוצה שנדבר קצת על ערוץ 1? בימים של קירשנבאום, היתה פריחה. "החמישיה" למשל, את העונות הכי טובות  שלה עשתה בערוץ 1. אבל בשנתיים האחרונות - ראית סאטירה ברוממה?"

 

להב: "וזו לא רק בעיה של סאטירה. גם דרמה הרי לא נותנים לעשות. אולי הלווינים זה פתח למשהו".

 

מרוז: "כרגע ערוץ 2 הוא הערוץ היחידי הרלוונטי לתכניות כאלה בעברית".

 

אז מה השתנה שפתאום הפיילוט שלכם משודר?

להב: "בקטע הזה אני חייב להגיד משהו לזכותה של "קשת". תסתכלו על הדרך שבה הם מחפשים תכניות, תסתכלו על החיפוש שלהם, תסתכלו על הדברים שהם בודקים, על המעבדות שהם עושים, אני אף פעם לא עבדתי עם זכיינים אחרים, אז אני לא יודע, אבל כל התהליך שהם עברו איתנו בשביל להגיע לספיישל הזה, היה מרשים. אני גם מכיר את ההנהלה של "קשת" שמורכבת מחברה צעירים שאוהדים את "נייס גאי", שיש להם את אותה בעיה מול הקהל שלנו יש מול הקהל. אנחנו איתם באותו הצד"

 

אחרי 17 שנה שאתם עובדים ביחד, בשביל מה אתם צריכים את זה?

מרוז: "אה, בשביל להנות. אני גם מאמין שיש לזה ערך מסחרי. תבינו, שש שנים עברו מאז שהורידו את "נייס גאי", לא עובר יום בלי שניגש אלי בן-אדם ושואל אותי מתי "נייס-גאי" חוזר. ואני מדבר איתך על אנשים בשוק, בסטיונרים, קיבוצניקים, נהגים ושנקינאים"

 

אל תשכח את נהגי המוניות

"דווקא אצל נהגי מוניות אני פחות חזק. בסך הכל – אנשים ראו, ואנשים זוכרים. הגישה הזאת כאילו זה לא מסחרי זה שטויות. אנשים ידעו שזה הומור ישיר ובוטה והם אוהבים את זה. יהיה לנו קשה להעביר את כל זה בספיישל, אבל אנחנו בטוחים שאם נקבל תוכנית שבועית אנחנו נוכיח שזה מסחרי "

 

להב: "אני בטוח גם שיום אחד תהיה תכנית כזו שתצליח, אבל כנראה שלא אנחנו נעשה אותה".

 

"טוק, טוק, טוק, מי זה דופק בדלת?

אולי זה הרופא,

אולי זה האופה,

אולי זו השכנה הנימפומנית"

                               (מתוך "אנה פרנק – המחזמר", שם)

 

מרוז: "במיוחד לגבי אנה פרנק, אני חייב להעיר משהו. יש כאן בהחלט מחשבה סאטירית ופארודית. כל הקטע של מחזות זמר בחנוכה, הרי עושים הצגות על כל דבר בעולם. חלק מההצגות הן באמת טובות, אבל הרוב זה חלטורות מזעזעות. אני אומר לך – יהיה מחזמר "אנה פרנק", כמו שעשו את "עלובי החיים" וכמו שעושים עכשיו את "טיטניק". זה ייקח עוד כמה שנים, וזה ירוץ בבתי-ספר. דברים כאלה מגשימים את עצמם".

 

להב: "סאטירה היא דבר שמגשים את עצמו. אין מה לעשות. ב"נייס גאי" עשינו מערכון של ביבי נתניהו כמוסוליני, וכמה שנים אחר כך ראית אותו עומד על המרפסת בכיכר ציון כשאנשים למטה צועקים "מוות לערבים".

 

מרוז: "הרי יכולנו לקחת את אותו קטע, המחזמר "אנה פרנק" ולהכניס לתוכו בדיחות שואה. אבל באמת הלכנו על הקטע של הצגת ילדים".

 

להב: "וגם זה מאוד בעייתי – אנחנו מודעים לזה. בתור דור שני, שכל החברים שלי דור שני, אני מאוד מודע לתגובות מסביב. אני יכול להגיד לך, שאנחנו לא אוהבים גרמנים"

 

מרוז: "בגלל זה זרקו אותנו מ"רדיוס". היתה לנו תכנית רדיו שרצה חצי שנה. נבחרת גרמניה באה לביקור, ושאלנו בשידור האם האוהדים הישראלים יגיעו לאצטדיון ברכבות. אמרנו גם שהגרמנים מאוד שמחים כי סוף סוף הצליחו לרכז הרבה יהודים במקום אחד סגור. למחרת העיפו אותנו".

 

להב: "כל המשפחה שלי קופצת בקטעים כאלה, אבל אני הולך אחרת, בגישה של – "הבדיחה משחררת"

 

אז בעצם אתם אלה שמקבעים את עצמכם ללייט-נייט? לא רוצים להיות בשעות צפיית השיא?

להב: "אני חושב שיותר טוב שאנחנו לייט-נייט. תאר לך שאיזה משפחה יושבת לארוחת השבת, ויש את התוכנית שלנו. מישהו עלול להיחנק מאיזה עצם של דג"

 

מרוז: "אני לא חושב שאנחנו מסוגלים לעשות תוכנים בפריים-טיים. אנחנו לא ארז ולימור, זה לא ההומור שלנו. אני מאוד מעריך את מה שהם עושים, אבל אנחנו לא נעשה משהו כזה טוב. זה לא אנחנו. אנחנו תוכנית הומור סאטירית שאין לה מה לחפש בפריים-טיים".

 

תסתכלו על ארז טל ואברי גלעד, שהתחילו בשוליים של ערוץ 2 הנסיוני, והיום הם עמוק במיינסטרים

מרוז: "אנחנו לא מסוגלים לעשות תוכנית עם מפגש מרגש בין בן לאמו. זה פשוט לא יצליח"

 

להב: "רוב הסיכויים שננסה לרצוח את הבן בשידור. אני לא יכול לשקר, אני לא יכול להיות פתאום בלונדיני גבוה ויפה. אני לא יכול להיות דודו טופז. הייתי מת להיות דודו טופז, ולזרוק סוכריות על הקהל."

 

 

הביצה

 

 

להב: ב"אמי הגנרלית" התגלה שגילה אלמגור לא גנרלית, ב"קזבלן" גילינו שיורם גאון לא מרוקאי, וב"מסביב לעולם ב- 80 יום" התגלה שעודד מנשה לא שחקן

מרוז: איך הכנסת לעודד מנשה, הא.

(ההסטוריה של התיאטרון הישראלי על פי להב, שם)

 

בספיישל אתם מארחים שורה ארוכה של מפורסמים. אתם לא פוחדים שאחרי עונה אחת ייגמר לכם את מי לראיין, כמו שקרה לרבים וטובים?

מרוז: "דבר ראשון, אל תשכח שמדובר בספיישל. לא כל תכנית, אם תהיה תכנית, נביא כזאת כמות של מפורסמים. "נייס גאי" רצה 22 תכניות, והשתמשנו בארבעה אנשים וחצי. אני לא חושב שזאת תהיה בעיה"

 

בקצב הזה, אחרי שתי תוכניות, תעליבו את כל המדינה

מרוז: "זה לא מדויק. תסתכל על ג'יי לנו. כל יום הוא עולה במונולוג שלו, ואין שחקן או שחקנים שהוא לא נכנס בהם. שלא לדבר על מה שהוא עושה לקלינטון כל ערב."

 

להב: "יש מדינות, כמו דנמרק או אנגליה, מקומות מוזרים שכאלה, שהסאטירה עוד יותר פרועה מאשר באמריקה, אבל בארץ אנחנו מפגרים בעשרים שנה. תרבותית ותעשייתית. אז עכשיו שנת 99', אנחנו בערך בשנת 79' של ארצות הברית".

 

איך אתה מסביר שאנחנו כל כך מפגרים בסאטירה אחרי שאר העולם?

להב: "אנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים. פשוט מדינה טראומטית. מאוד בעייתי לעשות כאן דברים כאלה".

 

מרוז: "אני זוכר שהיה לנו ב"נייס-גאי" קטע על קטועי ידיים. חצי משפחה שלי לא דיברה איתי כי הם חשבו שאני צוחק על נכי צה"ל. סתם דיברתי על אנשים בלי ידיים, אבל פה זה ישר מקושר לטראומות לאומיות"

 

אז בעצם שוב יש לנו תכנית עם מפורסמים, שיורדת על מפורסמים, כמו כולם

מרוז: "היה ברור לי שעיתונאים ישאלו למה אתה מתעסק ביורם גאון, כי הרי כולנו מאותה ביצה"

 

באמת, למה אתה מתעסק עם יורם גאון, כי הרי כולכם מאותה ביצה?

"שוב נחזור לג'יי לנו - הוא יכול להסתלבט על מישהו מפורסם, ולמחרת להתחבק איתו, למה לא להתעסק עם הברנז'ה? באמת? אסור להגיד משהו רע על "משפחת עזאני"? על דץ?"

 

להב: "כל האנשים שאנחנו מדברים עליהם, הם בשורה הראשונה. הם בחשיפה הטוטאלית. אז אם חשיפה אז זה לכל הכיוונים. זה לגיטימי בעולם. לדוגמא – דליה איציק ב"רק בישראל", או החרצופים, אז אנחנו עושים את זה קצת יותר. אז אנחנו מראים תמונת עירום של קטורזה, זה בעצם מה שקורה סביבנו".

 

מרוז: "בגלל זה אנחנו בחיים לא נעוות שמות של מפורסמים. לא נעשה "עומר ורודי" במקום להגיד עופר נמרודי. זה לא אנחנו. גם ב"נייס גאי", כשעשינו קטעים על יאיר לוי, לא עשינו על יאיר לוי חבר הכנסת, אלא על יאיר לוי הקוסמטיקאית מחולון, ככה אנחנו מוגנים משפטית"

 

להב: "אלא אם כן יאיר לוי הקוסמטיקאית מחולון יחליט לתבוע"