רשת הסמים – עשר הערות והומאז' / יריב צור ועודד קרמר

1. "כתבו עליו בעיתון הרבה דברים, והוא בכלל, לא ידע שהוא כזה" (אריק אינשטיין ושלום חנוך)

כותרות העיתונים ביום חמישי האחרון בישרו על מעצרם של רחביה ברמן ודוד ("דידי") חנוך בחשד שמכרו סמים קלים דרך האינטרנט. השניים מוכרים היטב לקהילת האינטרנט והמד"ב הישראלי, החל בפעילותם ב- BBS המיתולוגי "אותלו" (היכן שרבים מאנשי הברנז'ה פתחו בקריירת האון-ליין שלהם), וכלה בספרי מדע-בדיוני רבים שתרגמו בהוצאת "אופוס".

ברמן וחנוך, לפחות על פי התקשורת, נהגו למכור את מרכולתם באמצעות פורום "מדע בדיוני" שבו יצרו קשר עם לקוחות פוטנציאלים. על פי הפרסומים נעצר ברמן, שוחרר בערבות וחזר לפורום כדי לצחוק על חוסר יעילותה של המשטרה. החוקרים, שבשלב זה כבר חיפשו אותו בנרות, השלימו את החקירה ועצרו את השניים.

2. "כל העולם כולו, גשר צר מאוד" (אוהדי בית"ר)

זאת לא הפעם הראשונה, כמובן, שהאינטרנט משמש ככר פעולה לאנשים מהצד הלא ממש נכון של החוק. בעיית הסמים באינטרנט ידועה לרשויות זה זמן רב. בחודש פברואר השנה פרסם האו"ם דף עמדה שבו מצויינת הרשת כמי ש"פוגעת בצורה קשה במאמצים לבלום את השימוש בסמים קלים ברחבי העולם". האו"ם קרא לממשלות לשתף פעולה עם התעשייה על מנת למנוע את המשך הפצת הסמים און-ליין.

3. "כל שנבקש לו יהי" (נעמי שמר)

כמות המידע העצומה שנמצאת ברשת מאפשרת לכל צרכן סמים למצוא את כל שחפצה נפשו. אנחנו מדברים על מידע כיצד לגדל צמחים ירקרקים (www.mellowgold.com/grow),  מידע על מחירים בכל מקום אליו יגיע (www.hyperreal.org/price.report/ua.html), אתרים המספקים שירות משלוחים עד הבית (www.iToke.co.uk) וכלה ביציאה של השנה – משקאות האמורים לעזור לכם לצלוח כל בדיקת סמים ללא מאמץ (www.testclear.com). בקיצור – המון המון מידע. לא עוד צריך ללחוש שמועות וחצאי אמיתות מאחורי הקיוסק של בית הספר.

4. "מי מכיר את האיש שבקיר" (ברי סחרוף)

אחת הסיבות שאנשים מרשים לעצמם לעשות ברשת דברים שהיו קצת יותר נזהרים מהם בחיים האמיתיים הנה אשליית האנונימיות. אנשים מרגישים בטוחים מאחורי כינויים שונים ומשונים. הרי הם לא מילאו שום פרט שקשור לעצמם, אז איך כבר יתפסו אותם? תוסיפו לזה את היכולת להרים אתרי אינטרנט חדשים בכתובות מגוחכות תוך דקות, ונראה כי אין דרך לאתר מי שרוצה להשאר אנונימי. אז איך בכל זאת מצליחים לאתר אנשים?. התשובה (הטכנית קמעא) – כתובת IP. כל חבילת מידע הכי בסיסית העוברת ברשת מסומנת על ידי "כתובת" מקור ו"כתובת" יעד. מישהו שולח לכם הודעות מגונות? תבדקו מה כתובת ה- IP שלו ובעזרת תוכנה פשוטה מאוד שאפשר להוריד (www.neotrace.com) תוכלו לאתר את ספק האינטרנט שלו ולהתלונן. אם המתלוננת היא משטרת ישראל, הספקים שמחים לשתף פעולה ולתת את פרטי המשתמש. משם ועד הדפיקה המנומסת בדלת שלכם הדרך קצרה.

5. "עד שדיסקו מנאייק מגיע לשכונה, דיסקו מנאייק עושה פה מסיבה" (טיפקס)

ישנה נטייה אצל גולשים רבים, ובפרט ישראלים, לזלזל ביכולות של רשויות אכיפת החוק, ובפרט משטרת ישראל, לטפל בצדדים הטכניים של איתור משתמשים. כל ילד בן 14 (או שלושים, כמו במקרה של שבוע שעבר) מניח שאין מי שיתפוס אותו. מה שוטרים מבינים ב- Back Orifice (תוכנה החביבה על אנשים רעים, שעושה דברים רעים למחשב שלכם)? הם הרי שוטרים!  טעות גדולה, לעניות דעתנו. טחנות הצדק טוחנות לאט, אבל הן יכולות להרשות לעצמן להקצות משאבים וזמן. אחרי שנים שבהן היה נדמה שרשויות החוק בעולם ובארץ לא יצליחו להסתגל לאתגרים הטכנולוגים (הלא פשוטים גם לאנשים רגילים) שמציבה בפניהם הרשת, מתחילים אנשי החוק האמיצים לתפוס את המדיום החדש ולכסות אותו בצורה לא רעה בכלל. משטרת ישראל נעזרה בעבר ביועצים חיצוניים מהרמה הגבוהה ביותר בתחום והיום לוקח ל- FBI משהו כמו שבוע לאתר ולעצור מפיצי וירוסים. כל המזלזל – שיבושם לו.

6. "תיזהר, שלא תיפול, כי העין של האינטרפול, כל הזמן היא שומרת, כל הזמן היא פתוחה" (משינה)

מעטים הגולשים המודעים לעד כמה עוקבים אחריהם ברשת. כמעט כל אתר בו ישנם באנרים, מנהל אחריכם מעקב מדוקדק הבודק מאיפה באתם ולאן אתם הולכים. לאחרונה פיתחה חברה ישראלית בשם IDCide (www.idcide.com) תוכנה קטנה המתלבשת בתוך הדפדפן, ומראה לכם בכל אתר בו אתם נמצאים עד כמה עוקבים אחריכם. ערכנו בדיקה מדגמית של אתרים ישראליים מובילים – ב"וואלה!" לא התריעה התוכנה על שום מעקב, בעוד שב- IOL, "נענע", "תפוז" וב”נטקינג" יש התרעות שונות. ב- msn.co.il, דברים מתחיליםי להשתולל. לפי IDCide, יש שם רשתות מעקב שרואות כל דבר שאתם עושים. כאילו שהייתם צריכים עוד סיבה למה לא ללכת לשם.

7. "מי מסתתר מאחורי המסכה, חתול מפלצת או ילדה יפה?" (פורטיס משוגע)

כפי שניתן לראות, אין באמת אנונימיות ברשת, והמעט שיש, לא תמיד עוזר לאנשים שמעוניינים לבצע דברים לא חוקיים. הדוגמה הבולטת ביותר הנה המקרה של פטריק נוטון, סמנכ"ל בכיר ב- InfoSeek (חברת בת של דיסני) אשר נעצר בספטמבר שנה שעברה לאחר שהציע יחסי מין לקטינה דרך חדר צ'ט בשם "סקס של אבא ובת". לרוע מזלו של נוטון, הקטינה בת ה- 13 שהתהדרה בכינוי krisLA לא היתה באמת קטינה כי אם סוכן FBI תחת מסווה. כשנוטון קבע איתה פגישה במזח בסנטה מוניקה, חיכו לו הסוכנים.

8. "יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע" (זוהר ארגוב)

לכאורה, הדרך לפתור את כל הבעיות הנה להצפין את התקשורת שלכם ברשת. אם זה אי-מייל, ואם תקשורת אחרת. אבל מה – הממשלות בעולם לא כאלה פראייריות. השימוש באמצעי הצפנה נתון למעקב מדוקדק של מה שנקרא 'כוחות הבטחון' הן בארצנו הקטנה והן בחללית האם האמריקאית. ממשלות העולם לא ממש מתלהבות מהרעיון שארגוני טרור שכונתיים וסתם אזרחים לא שומרי חוק יוכלו לדבר בלא מפריע ולזמום את מזימותיהם השטניות (איפה שהוא בין גולדפינגר ואלימלך זורקין). עם זאת, לרשות הגולשים עומדות כל מיני תוכנות ספק-חוקיות המאפשרות להצפין את האי-מייל שלכם. הידועה שבהן היא PGP (ראשי תיבות של Pretty Good Privacy). הממשל האמריקאי נלחם בכל כוחו על מנת למנוע את הפצת התוכנה, אך לשווא, וכל דכפין יכול להוריד אותה ב- www.pgpi.org. כמובן, אתם צריכים שמקבל המייל ישתמש באותה התוכנה, אבל זה עדיין לא פותר לכם את בעיות התקשורת בפורומים ובצ'טים.

9. "שלא תשתה לי שם חשיש!" (אמא של בנצי, או מומו. או יודלה. מה זה משנה)

הדבר שבאמת מעציב אותנו הוא שכל אירוע כזה כמו שקרה שבוע שעבר מספק הזדמנות לשלוש אוכלוסיות חביבות עלינו במיוחד – הטכנופובים, השמרנים ואנשי החינוך - לזנק בזעם קדוש ולנסות לפגוע בעורק הצוואר של האינטרנט במטרה להרוג.

באופן אישי, אין לנו שום בעיה עם נסיונות הרס – במיוחד של גופים אבסטרקטים חסרי מרכז פיזי שתוכננו לעמוד במתקפה גרעינית משולבת – אבל קצת מתחיל להישבר לנו מהעובדה שכל פעם שמשהו שקשור לרשת מתגלה, לפתע, בצידו הלא ממש נכון של החוק, מתחיל מחול השדים סביב הנזק שגורם האינטרנט לאוכלוסיית העולם. אחרי הכל, אם אנחנו מבינים נכון, לא הרשת היא זאת שמכרה סמים, אלא אנשים שמשתמשים בה (אולי פשוט צריך לבטל את האנשים בעולם) וחוץ מזה, לא שמענו אף אחד שחושב שצריך לסגור את חברת "איתורית" כל פעם שתופסים סוחר סמים שהשתמש בביפר. שלא לדבר על "פורום החברות הסולאלריות".

10. "ולפעמים, החגיגה נגמרת" (שוב נעמי שמר)

בסיכומו של דבר, מדובר בעוד מעשה פשע (לכאורה, כולם חפים מפשע עד הוכחת אשמתם, כולל איציק מרדכי) סטנדרטי. המדיום במקרה זה היה הרשת, אבל באותה המידה הוא היה יכול להיות טלפון סלולרי, ביפר, יונת דואר או סמטה אפלולית במיוחד (רחוב דיזנגוף). אנחנו מוכנים לשים כסף טוב על העובדה שאנשים יעשו עוד הרבה פעולות לא חוקיות באינטרנט, מה לעשות, הם אנשים.

11. "אינטר-טנט!" (לימור)