:: רלף קליין ::

יש מעט מאוד דברים שרלף קליין לא עשה בכדורסל בכלל, ובכדורסל הישראלי בפרט. החל מאימון נבחרת ישראל, דרך אימון בחולון, אילת, הפועל תל-אביב ונתניה, וכלה כמובן בגביע אירופה עם מכבי תל-אביב. שוחחנו עם רלף קצת על העבר, קצת על ההווה, ובעיקר על כדורסל.

רלף, איך היית מתאר את השינויים בכדורסל בשנים האחרונות?

תראה, אם אני צריך להשוות בין הקבוצה הגדולה של מכבי תל-אביב, מ- 77', למה שאני רואה היום, אני חושב שיש כמה הבדלים עיקריים. הכדורסל של פעם היה הרבה פחות אתלטי מאשר היום, הרבה פחות פיזי. אבל שחקנים אז היו הרבה יותר אינטליגנטיים.

אינטיליגנטים?

כשאני אומר אינטיליגנטים אני לא מתכוון לכמה שנות לימוד יש לשחקן. אני מתכוון לחוכמת משחק. זה אחד הדברים שחסרים היום מאוד בכדורסל האירופי. מספיק להסתכל על הצרפתים באליפות העולם בשביל להבין. מרכיב מאוד חשוב בכדורסל זה לדעת לקחת את ההחלטות הנכונות בזמן הנכון. אז היו שחקנים כמו לו סילבר ומיקי, ובכלל כל הקבוצה, שידעו לקחת את ההחלטות האלה. השחקנים של היום הרבה פעמים לוקחים את ההחלטות הלא נכונות במצבים הקריטיים.

ומצד שני?

מצד שני, השחקנים של היום באמת הרבה יותר אתלטים. עוד נקודה חשובה זה הנושא של הגאווה במועדון. השחקנים של אז היו הרבה יותר נאמנים למועדון, לסמל, לאגודה. היום זה הרבה יותר שיקול כלכלי. הכל כלכלה היום.  לא יודע, אולי אני אולד-פאשן, אבל אני באמת מאמין שאין סיבה שגם היום לא נראה הרבה יותר גאווה ונאמנות לקבוצות. אני לא מקבל את זה.

נשאלת השאלה אם קבלת ההחלטות הלא נכונות היא לא פונקציה של נסיון ולכידות הקבוצה

בוודאי. הקבוצה של מכבי תל-אביב שלקחה גביע אירופה היתה קבוצה שרצה המון זמן ביחד כמעט בלי שינויים בהרכב. היה דבק בין השחקנים, שידעו בעל-פה איפה כל אחד נמצא ומתי. היום אין את זה לשחקנים, ולא ממש באשמתם. אני לא רואה שום סיבה שכל שנה יחליפו שחקנים.

איזה עוד שינויים אתה רואה?

אם תחשוב על זה, הרבה מאוד שינויים נבעו כתוצאה מהשינויים בחוקה. הרי פעם לא היה את כל הקטע של שלוש נקודות. ג'ק צימרמן, למשל, היום הוא היה יכול להיות אחד הקלעים המובילים באירופה לשלוש נקודות, אבל אז לא היה כזה דבר שלוש נקודות. היום כל המשחק הוא של כניסה פנימה והוצאה החוצה לקלעים, אבל פעם זה לא היה נותן כלום. אין ספק ששינוי החוקים שינה מאוד את המשחק.

מה עם התנאים הפיזיים, המגרשים?

לזה יש המון חשיבות. אני זוכר שהיתה אליפות אירופה ב- 58', ששוחקה במגרש פתוח, שמרנו איזורית, והקבוצה ששיחקה נגדנו לא יכלה לקלוע מבחוץ, פשוט בגלל הרוח. היום אתה משחק באולמות סגורים, זה לא יכול לקרות. מצד שני – בליגה הישראלית אתה הולך למשחק, אז בקיץ אתה בורח בגלל החום, ובחורף אתה בורח בגלל הקור, אז אולי לא יותר מדי השתנה.

אז מה קרה רלף? איך הגענו למצב שבו הליגה נמצאת היום?

הליגה במצב איום ונורא. מדובר בכשל ניהולי, שהיה צריך לעלות עליו כבר לפני הרבה שנים. שוב, הכל כלכלה. קבוצות כמו הפועל תל-אביב, חולון, אילת, ראשון, אלה קבוצות שלא נתמכות מספיק על ידי גופים פרטיים, אלא על ידי עיריות ומועצות פועלים. אז כשלמאיר ניצן היה כסף, ראשון לציון היו בצמרת, ותראה מה קורה עכשיו. הרי הפועל תל-אביב, כשאני אימנתי אותה, הגיעה להישגים גדולים מאוד, אבל הכל הלך דרך מועצת הפועלים. אחרי שחיים רמון פירק את מרכז הפועל, קבוצות כמו הפועל תל-אביב אין להן סיכוי להסתדר. מספיק שתסתכל על הפועל תל-אביב בכדורגל בשביל שתבין את כל ההבדל. ככה זה כשרוב הקבוצות הן עמותות. אני אוהב להסתכל על ארה"ב בקטע הזה. תסתכל על הלוס-אנג'לס קליפרס. קבוצה שלא מנצחת יותר מדי (סיימו את העונה שעברה עם 9 ניצחונות ו- 41 הפסדים – י.צ.). הבעלים שלה יכול להרשות לעצמו להמשיך ולהחזיק אותם כי הוא מנהל את זה כעסק כלכלי, ואם יש לו הפסדים, הוא משלב אותם בשאר העסקים שלו. עד שזה לא יקרה פה – אין סיכוי לליגה.

יש מה לעשות בכלל?

בוא נתחיל מהבקרה התקציבית. זה צחוק מהעבודה. למה הם לא מפרסמים את התקציבים של הקבוצות? למה הם לא עושים משהו? איך יכול להיות ששחקן כמו תומר שטיינהאור מסתובב כמה שנים כשחולון חייבת לו 280,000 דולר? בשביל מה יש להם ערבויות אם הם לא מפעילים אותן? כשאימנתי בגרמניה, אם שחקן לא קיבל את הכסף שהגיע לו, הוא היה ניגש לבקרה התקציבית, מוכיח שמגיע לו כסף, והקבוצה היתה חייבת לשלם לו, או שתוך עשרה ימים היא היתה מפסיקה לשחק בליגה. גמרנו. לא משנה מי אתה ומה אתה. לא משלם – לא משחק. ככה זה צריך להיות פה. יש לפחות ארבע קבוצות עם חובות שאסור היה לתת להן לפתוח את העונה. פשוט מאוד.

מה עם ההצעות שנשמעות כל הזמן על רצפת שכר, תקרת שכר?

בקשר לרצפת שכר, היו צריכים לעשות את זה כבר לפני הרבה שנים. בקשר לתקרת שכר, אני לא יודע כמה זה יעבוד. הרי לקבוצה שיש לה היום שני מיליון דולר, לא יהיה לה יותר אם תהיה תקרת שכר, נכון? וכולם מדברים על זה שיורידו ממכבי. אז מכבי יכולים מחר לשחרר את פופה, שנניח עולה להם שני מיליון שקל לשנה, ויושב על הספסל, והנה – התקציב שלהם קטן בשני מיליון שקל בלי לפגוע בקבוצה. אני לא בטוח שתקרת שכר זה באמת מה שישנה. עוד דבר שצריך להבין זה שאנחנו ישראל ולא יוון. ביוון, שחקני כדורסל משלמים עשרה אחוזים מס הכנסה, ופה בארץ המס הוא חמישים אחוז

שמנו לב

כן, בהחלט. בגלל ההבדלים במס, אז אם אתה עושה את החישוב של הכסף - העלויות של השחקנים שונות, אבל בשורה התחתונה הם משלמים אותו הדבר. תסתכל על טורקיה – לפני כמה שנים היינו נוסעים לאיפקבאצ'י, דופקים להם עשרים הפרש וחוזרים הביתה. היום משחקים מול אולקר, שהם קבוצה בינונית, ומקבלים מהם בראש. איך זה קרה? היתה תמיכה ממשלתית, שאחריה באו היזמים הפרטיים והשקיעו את הכסף הגדול. זה שלא שהטורקים נהיו פתאום סופר-סטארים. בלי התמיכה הממשלתית בהתחלה, זה לא היה קורה. שלא לדבר על הכסף מהטלוויזיה.

אולי מדובר ב"ביצה ותרנגולת" – אם תהיה ליגה מעניינת, יבוא כסף מהטלוויזיה, ואם יבוא כסף מהטלוויזיה, תהיה ליגה מעניינת.

בהחלט יכול להיות. ב- N.B.A ההכנסות מהטלוויזיה מהוות 40% מההכנסות של הקבוצות. גם בכדורגל פה בארץ, הטלוויזיה שילמה 20 מיליון, או משהו כזה, בשביל המשחקים. מה קורה עם הכדורסל, אני פשוט לא מבין. מצד אחד, יש לך את ערוץ 1, שעובד על הכסף שלי ושלך, ולמרות שיש לו יכולת טכנית גבוהה, לא מראה כמעט משחקים בליגה. מצד שני, יש לך את ערוץ.5 שכן מראים משחקים, אבל מי שחסר באמת – זה ערוץ 2. להם יש את הפרסומות, את הכסף הגדול.

אולי צריך להפסיק להתרכז באירופה, ולהשקיע בליגה?

הכסף הגדול היום הוא באירופה. אין מה לעשות. זה הכיוון שפיב"א הולכת אליו. אני לא יודע אם זה טוב או לא טוב, לדעתי פיב"א טועה, אבל שם הכסף הגדול. בליגה, אתה יודע מראש שמכבי תיקח אליפות, אז המאבק הוא על מקום שתיים ומטה. הרי אם תסתכל על הליגה של השנה, אם לא מכבי תל-אביב, יש לנו השנה את אחת הליגות המעניינות שהיו בשנים האחרונות. באמת. מכבי תל-אביב בעשרים נקודות הפרש מעל שאר הליגה, אבל חוץ מזה – מאוד מעניין. אז מה אשמים מכבי תל-אביב שהם מנוהלים פחות או יותר בסדר? מה שכן, זה גורם למצב שספונסרים גדולים לא ירצו להשקיע בקבוצות. למה ל"אסם" להשקיע בקבוצה, אם הוא יודע ש"עלית" תמיד תנצח? זה סתם יתן פרסום שלילי. חייבים ספונסרים פרטיים, ולהפסיק עם העמותות האלה. אני לא מבין למה זה צריך להיות הפועל תל-אביב ולא "חברת חשמל" תל-אביב, או "בזק" תל-אביב.

אז מה צריך לעשות? להרים ידיים?

אני יודע מה לא צריך לעשות, וזאת התוכנית של איגוד הכדורסל להרחבת הליגה. זה דבר שבן-אדם עם הגיון פשוט לא מצליח להבין. איזה מן דבר זה לשנות את מבנה הליגה באמצע העונה. זה פעם ראשונה שאני שומע על דבר כזה בעולם. הרי למשל אילת, אין להם כסף, אם רוצים הם יכולים להפסיד כל משחק מעכשיו ועד סוף העונה, בשנה הבאה הם יכולים להביא שני שחקנים טובים לקראת סוף העונה, לנצח כמה קבוצות מלאומית ב', ולא קרה כלום. לאף קבוצה לא אכפת מהסיפור הזה כי הן יודעות שאף אחת לא תרד ליגה השנה. איך יכולה להיות ליגה שאף קבוצה לא יורדת? זה נשמע לך הגיוני? אתם רוצים לשנות – תגידו לפני התחלת הליגה, אבל באמצע הליגה? לא יכול לקרות דבר כזה. זה ממש חבל, כי דווקא האיגוד עשו דברים טובים השנה.

אולי הגיע הזמן שאנשי כדורסל כמוך, וכמו צביקה שרף, ינהלו את האיגוד?

מי יקשיב לנו בכלל? אני לא צריך לספר לך שהמינויים באיגוד הם פוליטיים. אתה צריך אישור של אני מכבי, ויותר של אנשי הפועל, כי יש להם יותר קבוצות. מישהו שואל אותנו? גם לצביקה וגם לי יש די הרבה נסיון בכדורסל. אבל מישהו שואל אותנו, מישהו מתייעץ? הייתי ארבע שנים יושב-ראש איגוד המאמנים. מישהו הקשיב לנו? מישהו שאל אותנו? בקושי נתנו לנו חדר קטן עם עוגיות.

 אם האיגוד יציע לך לעזור – תסכים?

בוודאי. אפילו בתור יועץ. מאוד אכפת לי ממה שקורה. הם לא חייבים להסכים אם מה שאני אומר, אבל לפחות שישאלו. שישמעו מה שיש לי להגיד. לא ביקשתי יותר.

כמו שזה נראה כרגע, רלף קליין ימשיך ללוות את עולם הכדורסל הישראלי עוד הרבה זמן. חזרתו לעמדת הפרשן של הערוץ הראשון לאחרונה מסמנת שרלף לא מתכוון להפסיק להגיד את מה שיש לו. אולי הגיע הזמן שמישהו גם יקשיב.